חברה אזרחית

חברה אזרחית , רשת צפופה של קבוצות, קהילות, רשתות וקשרים העומדים בין הפרט למדינה המודרנית.

הגדרה מודרנית זו של החברה האזרחית הפכה למרכיב מוכר בחלקים העיקריים של התיאוריות הליברלית והדמוקרטית בת זמננו. בנוסף לתכונותיה התיאוריות, המינוח של החברה האזרחית טומן בחובו ליטוש של שאיפות והשלכות אתיות ופוליטיות. עבור חלק מחסידיה, השגת חברה אזרחית עצמאית היא תנאי הכרחי לדמוקרטיה בריאה, ולעיתים קרובות מציינים היעדרותה או ירידתה היחסית הן כגורם והן כתוצאה של מחלות סוציו-פוליטיות עכשוויות שונות.

המשמעות וההשלכות של מושג החברה האזרחית זכו לוויכוח נרחב. כמסגרת אנליטית לפירוש העולם החברתי, לרעיון שיש להבין את החברה האזרחית כהגדרתה, מופרדים ומתנגדים לפעולות המדינה והמוסדות הציבוריים הרשמיים, יש חסרונות שונים, לא פחות מכך שהיא מעכבת הערכה ליחסי הגומלין המורכבים בין מדינה לחברה. באותה מידה, הרעיון כי החיים הקבוצתיים המגוונים להפליא של חברות קפיטליסטיות מערביות מקדמים ערכים חברתיים שאפשר להפריד בין השוק ואולי מנוגדים לקושי. צורות השילוב והאסוציאציה המאפיינות חברות אזרחיות במערב מושפעות ומעוצבות בדרך כלל על ידי הרעיונות, המסורות והערכים שמקבלים גם בתחום הכלכלי.

החברה האזרחית והמודרניות

היסטוריונים של רעיון החברה האזרחית טוענים כי הסתייגויות עכשוויות אלה יש להן שורשים בסגנון היוחסין האינטלקטואלי המורכב והרב-פנים של מונח זה ובאופני החשיבה השונים העומדים בבסיס השימוש בו במחשבה המערבית המודרנית. שתי התפיסות המתוארות בתחילת כניסה זו נובעות מדרך מחשבה על המודרניות המערבית שעלתה במחשבה האירופית במאות ה- 18 וה -19 - באופן ספציפי, הרעיון שאפשר לנתח חברות מודרניות במונחים של התפתחות של שלוש נפרדות וסדרים יריבים: הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים. החברה האזרחית נובעת עדיין על ידי רבים מתומכיה כמילה נרדפת לערכי האותנטיות והשייכות, שאף אחד מהם, כך משערים, לא ניתן להשיג בפוליטיקה או בחיים כלכליים.

באופן כללי יותר, כניסת החברה האזרחית לשפת המחשבה האירופית המודרנית קשורה להתפתחות והתפשטות של תורות ליברליות על החברה והפוליטיקה. מאז המאה ה -18 היא הופיעה בהקשר של ההבנה הרחבה האינדיבידואליסטית, האוטונומית והרציונליסטית של האישיות האנושית שאותם נטו ההוגים הליברלים לקדם. עבור ליברלים רבים נבע כי ניתן להבין את הסדר החברתי ואת החובה הפוליטית באמצעות האנלוגיה של חוזה חברתי בין שליט לפסק, ששלטון החוק הוא תנאי מוקדם לחירותו של האזרח, וכי השגת צו מסחרי דורש ומחזק שיפור באופי הכללי של יחסי הגומלין בין אזרחים.ההבנה הרחבה הזו של החברה האזרחית כתנאי מוקדם ומסמן את המסלול הייחודי של הדמוקרטיה הליברלית המערבית נותרה הפרשנות השולטת בה. זה לא רומז שתפיסה זו משותפת או נערצת על ידי כולם. המבקרים מתבוננים בהבדלי הכוח והמשאב המאפיינים מערכות יחסים בתוך החברה האזרחית, את חוסר היכולת לכאורה של חשיבה ליברלית להתייחס לאופי הבסיסי של חלק מאי-השוויון הללו, ואת המיומנות והנכונות של מדינות מסוימות לתזמר ולעתים לתמרן ארגונים של החברה האזרחית עבורם מטרות משלהם.חוסר היכולת לכאורה של חשיבה ליברלית לטפל באופי הבסיסי של חלק מאי-השוויון הללו, והמיומנות והנכונות של כמה מדינות לתזמר ולתפעל מדי פעם בארגוני החברה האזרחית למטרות שלהם.חוסר היכולת לכאורה של חשיבה ליברלית לטפל באופי הבסיסי של חלק מאי-השוויון הללו, והמיומנות והנכונות של כמה מדינות לתזמר ולתפעל מדי פעם בארגוני החברה האזרחית למטרות שלהם.

מקורות והתפתחות

ספקנות זו באשר לרעיונות הליברליים של החברה האזרחית משקפת, ויש בה תפיסות מגוונות של משמעותה ופוטנציאלה; שורה של שאיפות שמרניות יותר ורדיקליות יותר נקשרו גם למונח זה. אכן, המונח חברה אזרחית נשא מספר אסוציאציות שונות בתולדות המחשבה הפוליטית, ומשמעותה המקורית בחשיבה המערבית הייתה שונה למדי ממעמדה הפרוטאני הנוכחי. עבור הסופר הרומי סיקרו , societas civilis (כשלעצמו תרגום לפוליטיקת הקוינוניה של אריסטו)) סימן על קהילה פוליטית בסדר גודל מסוים (לרוב כולל יותר מעיר אחת במצפן) שנשלטה על ידי שלטון החוק ואופיינה לפי מידה של עירוניות. קהילה מסוג זה הובנה בניגוד לעמים לא-תרבותיים או ברברים. שימוש מושגי זה הומר על ידי הוגים אירופאים שונים לאורך המאות ה -17 וה -18, והתוצאה שהחברה האזרחית הגיעה לרכוש מערכת קונוטציות שונה למדי. להלן מזוהים שלוש מצורות החשיבה הרווחות הנוגעות למונח זה שהתקבע בתקופה זו, אם כי רשימה זו רחוקה מלהיות ממצה.

מישור מחשבה התפתח בעידן ההשכלה בכתבי דמויות אנגליות כמו תומאס הובס וג'ון לוק שהציג את המקורות החברתיים והמוסריים ללגיטימיות המדינה ביחס לרעיון החברה האזרחית. אף על פי שהוא מגוון פנימי, מסורת זו חלקה סלידה מהרעיון, המוחזק באופן נרחב במחשבה יוונית קדומה, כי ניתן היה לאפיין חברות לפי אופי חוקתן והמוסדות הפוליטיים שלהן. החברה, הגם שהגה, הייתה לפני הקמת הסמכות הפוליטית ומעצבת אותה.

אופן מחשבה אחר על החברה האזרחית, שמצא את ביטויו הקוהרנטי ביותר במחשבה הגרמנית של המאה ה -19, הפריד את החברה האזרחית מהמדינה מבחינה אתית ואנליטית כאחד, וראה בשניים כהפרדות ואולי כהפכים.

כאשר עמדו בין נקודות מבט אלה לחפיפה מסוימת, התפתח תפיסה שונה וארוכת טווח בחשיבה של כמה מתיאורטיקנים עיקריים במסורת הכלכלית הסקוטית של המאה ה -18, כולל אדם סמית 'ופרנסיס האצ'סון. לדעתם, יש לתפוס את החברה האזרחית כנובעת מההתפתחות השזורה של סדר מסחרי עצמאי, במסגרתו התפשטו שרשרות מורכבות של תלות הדדית בין אנשים המבקשים בעיקר את עצמם, ופיתוח מרחב ציבורי עצמאי, שבו האינטרסים המשותפים של החברה ככלל ניתן היה לרדוף אחריו. התפתחות הרעיון של ציבור שהוא ברשות "דעתו" שלו ביחס לעניינים הנוגעים לדאגה משותפת הפכה לדרך נפוצה יותר ויותר לחשוב על החברה האזרחית,במיוחד בקשר עם הופעתם של פורומים ומרחבים שבהם ניתן היה להבחין בחילופי דעות חופשיים - עיתונים, בתי קפה, אסיפות פוליטיות.