פשע צווארון לבן

פשע צווארון לבן, פשע שנעשה על ידי אנשים אשר לרוב מתוקף עיסוקיהם מנצלים כוח חברתי, כלכלי או טכנולוגי לרווח אישי או תאגידי. המונח, שטבע בשנת 1939 על ידי הקרימינולוג האמריקני אדווין סאת'רלנד, הפנה את תשומת הלב לתלבושת האופיינית של מבצעי הפעולה, שהיו בדרך כלל אנשי עסקים, אנשי מקצוע מהשורה הראשונה ופוליטיקאים. אולם מאז תקופת סאת'רלנד, פשעים מסוג זה חדלו להיות נחלתם הבלעדית של קבוצות אלה. יתרה מזאת, ההתפתחויות בתחום המסחר והטכנולוגיה הרחיבו את היקף פשעי הצווארון הלבן לכלול פשעי רשת (פשעי מחשב), הונאות בתחום הבריאות ופשעי קניין רוחני, בנוסף לפשעים מסורתיים יותר הכוללים מעילה, שוחד, קשירת קשר, שיבוש של צדק, עדות שקר, הלבנת הון, עבירות על מונופולים, עבירות מס והפרות רגולטוריות.

דוגמאות ספציפיות לפעילויות המהוות פשעי צווארון לבן כוללות קנוניה מחירים (קשירת קשר עם תאגידים אחרים לקביעת מחירי סחורות או שירותים כאמצעי להשגת רווחים גבוהים באופן מלאכותי או הוצאת מתחרה מהשוק), זיוף דוחות על בדיקות בתחום התרופות מוצרים לקבלת רישיונות ייצור, והחלפת חומרים זולים ופגמים לרכיבים יקרים יותר המפורטים בבניית כבישים או בניינים אך גובים מהלקוח את מלוא העלות של החומרים שצוינו. לעיתים ניתן לייחס פעילויות כאלה לעובדים פרטיים או למנהלים הפועלים מיוזמתם, אך לעיתים קרובות זה המקרה שהם מייצגים מאמץ קולקטיבי ומאורגן של תאגיד להגדיל את רווחיו בכל מחיר.

פשע צווארון לבן המהווה חלק ממאמץ קולקטיבי ומאורגן לשרת את האינטרסים הכלכליים של תאגיד מכונה פשע תאגידי. במקרים מסוימים, פשעי תאגיד מתבצעים על ידי גורמים מזויפים המתחזקים כתאגידים משפטיים או כשותפויות. למרות שלא ניתן להיכלא בתאגידים, ניתן להעניש אותם פלילית בקנסות וסנקציות אחרות. אחריות פלילית במקרים אלה מבוססת על מעשיהם או מחדליהם של עובדי החברה ומנהליה.

מאפיינים משותפים

למרות שפשעי הצווארון הלבן מגוונים למדי, לרובם יש כמה מאפיינים משותפים. ראשית, מדובר בשימוש בהונאה והסתרה, במקום בהפעלת כוח או אלימות, לטובת רווח בלתי לגיטימי של כסף, רכוש או שירותים. נאשם שהורשע בהצהרת שווא לצורך קבלת חוזה ממשלתי, למשל, נחשב לעבריין צווארון לבן.

בשלב הבא, עבירות צווארון לבן כוללות בדרך כלל ניצול לרעה של עמדות אמון וכוח. גורמים ציבוריים המבקשים לקבל שוחד, או נושאי משרה בחברה שקובעים מחירים כדי להוציא את המתחרים מעסקיהם, עוסקים בהתעללות כזו בעמדותיהם. לעיתים קרובות קשה יותר לאתר פשע צווארון לבן מאשר סוגים אחרים של פשע, בין היתר מכיוון שאובדן לא יתבטא באופן מיידי בקורבנות, אלא גם משום שהפשעים יכולים לכלול סכמות מתוחכמות וכיסויים. פשעים רבים עם צווארון לבן דורשים פעילות פלילית מתואמת על ידי מפיצים. לדוגמא, מקרה של הונאה בנדל"ן עשוי להיות כרוך בהשתתפות יודעת של קצין נאמנות, קונה, שמאי וקצין בנק, שכולם היו מוכנים לחתום על מסמכים כוזבים כדי לבצע הונאה לטובת רווח אישי.

הונאה, הסוג הנפוץ ביותר של פשע צווארון לבן, כרוך בהשגת כסף או שירותים על ידי הצהרות או הבטחות שווא. שאלת המפתח במקרים אלה היא בדרך כלל האם הנאשם התכוון להונות את הקורבנות או שנכשל במיזם עסקי ישר. אחד הסוגים הנפוצים ביותר של הונאה כרוך בתכניות טלמרקטינג המציגות באופן שגוי את הערך, את תנאי המכירה או את השימוש בסחורה או בשירותים הנמכרים.

עדות שקר, שיבוש מהלכי משפט, אמירות כוזבות והתייחסות בעדים נחשבים גם לעבירות צווארון לבן. למרות שהמטרה אינה בהכרח להשיג כסף או שירותים, פשעים אלה אינם חוקיים מכיוון שהם מפריעים לתפקודה התקין של מערכת המשפט. שוחד וסחיטה הם כלליים יותר, מכיוון שהם מהווים אמצעים בלתי חוקיים להשפעת אנשים בשלטון במוסדות ציבוריים או פרטיים. שוחד כרוך במתן משהו בעל ערך תמורת הפעלת כוח של פקיד. סחיטה היא איום שגורם לתועלת מצד גורם ציבורי או מאדם פרטי. הלבנת הון היא סוג חדש יחסית של פשע צווארון לבן שמופעל על ידי עבריינים המבקשים להסתיר רווחים שנצברו מפעילות בלתי חוקית.סוחרי סמים ומשדרים סחורות ומטבעות מזויפים ייצרו תוכניות להלבנת הון כדי להסתיר את מקור הכנסותיהם.

מגוון רחב של עבירות רגולטוריות נחשבות גם לעבירות צווארון לבן. אלה עשויים לכלול הפרה של חוקי המס, הימנעות מדרישות דיווח מטבע, הפרות ניירות ערך ופשעי סביבה. בנוסף לעונש פלילי, מי שהורשע בהפרות רגולטוריות עשוי להיות כפוף לעונשים אזרחיים ומינהליים. הפרות כאלה, בשונה מפשעי ידועים בציבור, אינן דורשות שום כוונה פלילית של הנאשם. במקום זאת, ניתן לראות בהם פשעים של "אחריות קפדנית" שלגביהם אי עמידה בתקנים החוקיים היא עילה מספקת לקביעת אחריות פלילית.

פשעי מחשב מייצגים אמצעי אחד שבו פושעי צווארון לבן מנצלים טכנולוגיה. דוגמאות נפוצות מכסות מגוון רחב של פעילויות פליליות, כולל שימוש במחשב כמנגנון לביצוע הונאת ניירות ערך, הונאת כרטיסי אשראי וגניבת זהות. פשעי מחשב עשויים לכלול גם גישה לא חוקית לקבצי מחשב של משתמשים אחרים.