שביתת הרכבת הגדולה משנת 1877

שביתת הרכבות הגדולה משנת 1877 , סדרת שביתות רכבת אלימה ברחבי ארצות הברית בשנת 1877. באותה שנה המדינה הייתה בשנה הרביעית לדיכאון כלכלי ממושך לאחר הבהלה של 1873. השביתות הושקעו על ידי קיצוץ שכר שהכריזו על ידי בולטימור ו רכבת אוהיו (B&O) - הקיצוץ השני שלה בשמונה חודשים. עבודות הרכבת כבר היו בתשלום גרוע ומסוכנות. יתר על כן, חברות הרכבות ניצלו את הצרות הכלכליות כדי לשבור במידה רבה את האיגודים המקצועיים המתהווים שהוקמו על ידי העובדים לפני מלחמת האזרחים האמריקאית ואחריה.

שביתת הרכבת הגדולה משנת 1877

ב- 16 ביולי 1877 הגיבו עובדים בתחנת B&O במרטינסבורג, מערב וירג'יניה, להודעה על הפחתת שכר של 10 אחוזים על ידי ניתוק הקטרים ​​בתחנה, הכליאתם בבית הסיבוב והצהירו כי שום רכבות לא יעזבו את מרטינסבורג אלא אם כן החיתוך בוטל. השלטון המערבי בווירג'יניה, הנרי מ. מת'וס, שיגר את המיליציה כאשר המשטרה לא הצליחה לפרק את הקהל התומך שהתקהל. כאשר המיליציה התבררה ככזו שאינה מסוגלת לשחרר את 600 הרכבות בערך שהיו תקועות במרטינסבורג (אולי מכיוון שרבות מהמיליציות היו עצמן עובדות מסילת הברזל שהן אוהדות את השביתה), מתיו ביקשו וקיבלו סיוע מכוחות פדרליים. לאחר הגעתם הצליחו הרכבות להתחיל לעזוב את מרטינסבורג ב -20 ביולי.

שביתת הרכבת הגדולה משנת 1877

בינתיים, השביתה החלה להתפשט לאורך קו הקו של B&O כל הדרך לשיקגו, וב -19 ביולי היא צמחה וכללה את פיטסבורג ורכבת פנסילבניה. ב -19 ביולי סירב הדגל גאס האריס באופן חד צדדי לעבוד על "כותרת כפולה" (רכבת שהובילה על ידי שני מנועים, ובכך דרשה פחות עובדים), ושאר אנשי הצוות הצטרפו אליו. השביתה שהתקבלה התפתחה במהירות ואליה הצטרפו גברים ממפעלי הברזל והמפעלים הסמוכים. במקום אחר, ב- 20 ביולי נשלחו אנשי מיליציה לקומברלנד שבמרילנד, שם עצרו שובתים רכבות. לפחות 10 אנשים בהמון נהרגו על ידי אנשי מיליציה שהיו בדרכם לקמדן דיפו, מה שהביא להקצאת כוחות פדרליים לבולטימור, מרילנד.

Back in Pittsburgh, when local police and National Guard units were reluctant to act against their fellow townsmen, Pennsylvania Gov. John F. Hartranft called in guardsmen from Philadelphia. On July 21, after local forces had made only a token effort to clear the tracks of the growing mob, the troops from Philadelphia made a bayonet charge. A riot erupted, with guns fired on both sides, and as many as 20 deaths resulted. As anger swelled among the workers, the guardsmen withdrew into a roundhouse while the crowd set fire to the Pennsylvania Railroad’s engines, cars, and buildings. Gunfire was exchanged through the next night, with 20 more crowd members being killed, along with five guardsmen. A virtual general strike ensued in the city, with iron and steel workers, miners, and labourers joining the action.

למרות שהמשמר הלאומי בפנסילבניה הוזמן כולו, יחידות רבות עוכבו בהגעתן של מעשי שובת בעיירות אחרות במדינה. בהריסבורג נסגרו מפעלים וחנויות; בלבנון, קמה חברת המשמר הלאומי; ובקריאה האספסוף קרע מסלולים, פשט מכוניות והצית שריפות. אף על פי כן, עד 29 ביולי, הביא רגיעה לפיטסבורג רגועה של המשמר הלאומי, שנתמך על ידי כוחות פדרליים, ופתח את פעולות הרכבת מחדש.

שביתת הרכבת הגדולה משנת 1877

בסוף יולי, שביתת הרכבות התפשטה, במידה פחות או יותר, בכל רחבי צפון מזרח לערים כמו אלבני ובופלו בניו יורק וערים במזרח התיכון כמו ניוארק באוהיו ושיקגו. עם זאת, נראה שמנהיגי הארגונים האחראיים העיקריים של הרכבות (אחוות כבאי קטר, מסדר מוליכי הרכבות ואחוות מהנדסי קטר) היו מפוחדים מההפרעות כפי שהיו הרשויות. הרוב התנערו מהשביתה. רבים מהמעמד הבינוני והגבוה, שנזכרו בקומונה של פריז של כשש שנים קודם לכן, הניחו כי השביתות האגרסיביות היו מאורעות קומוניסטים מאורגנים. בשיקגו איגוד העובדים המרקסיסטים אכן סיפק יותר מבנה וארגון להפגנות מאשר במקומות אחרים,אך הפעולות שעודדו דוכאו במהירות על ידי המשטרה והמשמר הלאומי. רק בסנט לואיס היה משהו שמתקרב למאמץ מאורגן להשתלט, אך בסוף יולי השביתות קרסו כמעט בכל מקום.

השביתות התפוגגו, בראש ובראשונה, מכיוון שהצבא הפדרלי לא נשבר. שלא כמו המיליציות, אותם חיילים מקצועיים נשארו יחד ופעלו לפי הוראות. השביתות קרסו גם מכיוון שלמרות חששות התעשיינים והממשלה הם לא היו התקוממויות אלא התפרצויות ספונטניות. ברגע שכעסם של השובתים וההמונים עבר את דרכו, כך גם המרד. לא היו מנהיגים עם חזון פוליטי גדול יותר לפיקוד על השובתים.

יותר ממאה אלף עובדים השתתפו בשביתת הרכבות הגדולה בשנת 1877, בשיאה נפסקה יותר ממחצית המשא על פסי הארץ. עם סיום השביתות, כ -1,000 איש נכנסו לכלא וכ- 100 נהרגו. בסופו של דבר השביתה הושגה מעט מאוד. כמה פוליטיקאים לאומיים דיברו על רפורמות בעבודה, אך דבר לא יצא מזה. התעשיינים המשיכו לקצץ בשכר ולשבור איגודים. בתוך כמה שנים שביתת הרכבות הגדולה משנת 1877 נשכחה לגמרי.